התובעת הועסקה אצל הנתבעת כמוכרת בגדים במשך שנתיים וחצי. תנאי העסקתה של התובעת הוסדרו בין הצדדים באמצעות הסכם עבודה אישי שנערך בעל פה בלבד ומכוחו נקבע כי משכורתה של התובעת תשולם בהתאם לבסיס שעתי משתנה על פי צרכי ודרישות מקום העבודה.
כ-7 חודשים לפני פיטורי התובעת, החליטה התובעת להתחיל בסדרות של טיפולי פוריות. מאחר והתובעת בת 41, במידה ולא הייתה מתחילה באותו מועד הייתה עלולה לאבד את סיכוייה להרות.
מאחר ובין התובעת לנתבעת שררו יחסי קרבה, התובעת חשה בנוחות לבשר לנתבעת על תחילת הטיפולים המדוברים באופן בלתי פורמאלי בעל פה בלבד. לטענת התובעת היא פוטרה בצורה מבזה ומשפילה ובנוכחות לקוחות החנות.
הנתבעת ייחסה לתובעת מעשה רשלנות בעקבותיו נגבה מאחת לקוחות החנות תשלום מופחת מן הראוי ולכן מצאה לנכון לגעור בתובעת וכן רמזה כי ביצעה גניבה. לתובעת לא נערך שימוע כדין.
התובעת תבעה פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שבוצעו במהלך תקופת טיפולי פוריות, פיצוי בגין אי עריכת שימוע, פיצוי בגין עגמת נפש, הוצאת דיבה והפרת חוק איסור לשון הרע, ואי מתן הודעה מוקדמת.
לטענת הנתבעת, התובעת לא יידעה אותה על כוונתה להתחיל טיפולי פוריות, דבר שהתגלה לאחר שהתובעת פוטרה. בנוסף, מדוחות הנוכחות ניתן לראות כי בחודשי עבודתה האחרונים, בתקופה המקבילה לתחילת טיפולי הפוריות התובעת לקחה על עצמה יותר ויותר משמרות ולא פחות.
הנתבעת הגיעה לחנות, באותה העת התובעת שהתה בחנות יחד עם חברתה ולקוחה נוספת. חברתה של התובעת מדדה בגדים והתובעת שירתה אותה. הלקוחה הנוספת ישבה על ספסל החנות ולידה שקית של חנות הבגדים. התובעת פנתה מיד אל הנתבעת ואמרה לה "זה שולם".
הנתבעת הלכה אל הקופה בכדי להוציא סיכום ביניים ולראות מה היה הפדיון בחנות עד אותו היום, דבר שהנתבעת עושה בשגרה עם הגיעה לאחת החנויות שבבעלותה. מאחר שזו הייתה תקופה של מבצעים, יום לפני הנתבעת בעצמה יחד עם מוכרת נוספת עברו על כל מלאי החנות ותמחרו את כל הבגדים במחירים של 59, 99, 149, 199. הנתבעת נדהמה לגלות כי כל חשבוניות העסקה באותו היום היו על סך של 59 ש"ח בלבד.
הנתבעת הסתכלה על השקית של הלקוחה, שקית שהייתה שקופה וראתה בו פריט שיום לפני תמחרה אותו ב- 199 ש"ח. הנתבעת פנתה אל הלקוחה ושאלה אם אפשר לראות מה היא קנתה. הלקוחה הסכימה.
בשקית, היו 3 פריטים מתומחרים בסכום של 199 כל אחד ועוד פריט ללא תמחור, ואילו בקופה הספח היחיד שהתאים למכירה זו עמד על 177 ש"ח בלבד. בנוסף, בעת שניהלו שיחה על מה שקרה היו התובעת והנתבעת לבד בחנות ולכן לא נפגע שמה הטוב של התובעת.
התובעת פוטרה וביקשה לא להגיע לעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת ששולמה לה.
בסיום החודש, התובעת התבקשה להגיע לב"כ התובעת על מנת לסיים את קשרי העבודה אך אז הודיעה במפתיע כי היא מצויה בטיפולי פוריות. הנתבעת ביטלה מיד את פיטוריה והסכימה להחזיר את התובעת לעבודה עד שתוכל לקבל אישור ממשרד התמ"ת, אך התובעת סירבה לשוב לעבודה והגישה את התביעה.
בדיון ההוכחות, לאחר בחינת הסיכונים של שני הצדדים להוכיח את טענתם, הגיעו הצדדים לפשרה על סך 35,000 ש”ח. 10,877 ש"ח בגין פיצויי פיטורים וכן פיצוי על סך 25,000 ש”ח.