פיצוי לעובדת שפוטרה בזמן היותה בהריון

עובדת בהריון שפוטרה קיבלה פיצוי בגין עגמת נפש והוטל קנס כספי על המנהלים האחראים עליה

עובדות המקרה:

העובדת הועסקה בתפקידי ניקיון ע"י המעבידה.

העובדת פוטרה במהלך ההריון מבלי שניתן היתר משרד הכלכלה לפיטוריה.

התביעה הוגשה בגין פיטורים שלא כדין והפרת הוראות חוק עבודת נשים.

טענות העובדת:

העובדת טענה כי פוטרה בהריון ללא היתר ממשרד התמ"ת.

העובדת הגיעה למשרדי המעבידה בכדי שישבצו אותה מחדש אך המעבידה לא שיבצה אותה.

לאחר מכן פנתה החברה לממונה על חוק עבודת נשים ונקבע כי לא ליתן היתר לפיטוריה,

למרות שהמשרד הכלכה החליט כי אין היתר לפטר את העובדת המעסיק עשה דין לעצמו.

החברה לא שילמה לעובדת שכר ואף לא החזירה אותה לעבודה.

בנוסף, לאור המחדל העובדת ביקשה מבית הדין להטיל אחריות פלילית על מנהלי המעבידה,

זאת מכיוון שעבירת הפיטורין נעשתה בידיעתם והם לא נקטו אמצעים נאותים למניעת הפיטורין.

טענות המעבידה:

העובדת התפטרה ולא פוטרה

החברה טוענת כי הציעה לעובדת הצעות עבודה נוספות אך היא סירבה והעדיפה לעבוד במשרד התחבורה תחת מעביד חדש.

המעבידה טענה כי העובדת פעלה בחוסר תום לב ולא הודיעה על הריונה ולכן לא ניתן לייחס אפליה להפסקת עבודתה.

עוד טענה החבסרה המעסיקה כי עשתה את מירב המאמצים בכדי למצוא לה עבודות.

החלטות:

בית הדין קבע כי אין מקום להתערב בהחלטת הממונה שזו מנומקת וסבירה.

לאור קביעה זו הרי שאין היתר לפיטורי העובדת ופיטוריה כפי שנעוש היו אסורים על פי החוק.

בהתייחס לסעיף 9 לחוק עבודת נשים – האוסר פיטורי עובדת בהריון בותק העולה על שישה חודשים אלא בהיתר מאת משרד הכלכלה,

ציין בית הדין כי מטרת הסעיף להגן על עובדת בתקופת הריונה,

כך שגם אם המעביד יפיק ממנה פחות תועלת לא יהיה בכך לחשוף אותה להרעת תנאים ופיטורין.

בית הדין בחן את השאלה האם בנסיבות העניין העובדת פוטרה או התפטרה מהעבודה.

בית הדין בחן את גרסאות הצדדים.

לאור הראיות קבעו השופטים כי אין הגיון בעטנת החברה.

אילו רצתה העובדת לעבוד במשרד התחבורה אצל מעסיק חדש לא הייתה מתייצבת במשרדי החברה ומבקשת שיבוץ.

בנוסף, לא היתה פונה לסיוע משפטי של שדולת הנשים.

בית הדין קיבל את גרסת העובדת וקבע כי בהתנהגות המעבידה כלפיה יש לראות פיטורים בהתנהגות,

פסק הדין הכריע כי פיטורים אלו מזכים את העובדת בין היתר בפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת.

ביחס לטענת המעבידה כי לא ידעה דבר הריונה של העובדת, קיבל בית הדין את גרסת העובדת לפיה הריונה היה גלוי לעין.

בית הדין הדגיש  כי בטלות הפיטורים אינה תלויה בידיעת המעביד על היות העובדת בהריון,

או בהודעת העובדת על דבר הריונה ובלבד שבעת הפיטורים הייתה בהריון.

קביעות בנושא פיצויי הפיטורים

קבע בית הדין כי לצורך חישוב גובה הפיצויים אין להתייחס למועד בו פוטרה העובדת כי אם למועד בו הייתה רשאית המעבידה לפטרה,

כלומר 45 יום לאחר חופשת הלידה בתוספת ההודעה המוקדמת.

לפיכך, לצורך קביעת רצף עבודתה תחשב התקופה בה לא הועסקה שלא כדין כתקופת עבודה.

תביעת הפיצויים בגין עוגמת נפש ונזק לא ממוני

חזר בית הדין על אשר נקבע זה מכבר בפסיקה ביחס לערך השוויון ואיסור האפליה ביחסי עבודה.

בית הדין פסק לעובדת לאור הפסיקה ונסיבות המקרה דנן פיצויים בשל עוגמת הנפש שנגרמה לה והפגיעה בזכויותיה לכבוד ולשוויון

הפיצויים נפסקו בסך 15,000 ש"ח.

בית הדין בחן את תפקידם של מנהלי המעבידה הנתבעים בתיק זה בהתייחס לסעיף 16 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה,

הסעי, מטיל אחריות פלילית על נושאי המשרה.

בית הדין קבע כי שניים מהמנהלים נושאים באחריות אישית בהתאם לחוק והוטל על כל אחד קנס פלילי בגובה 134,600 ש"ח.