היעדרות מהעבודה בשל שמירת הריון -סעיף 7 (ג)(1) לחוק עבודת נשים
החוק המסדיר את היעדרות העובדת בשל שמירת הריון הוא חוק עבודת נשים
“(ג) עובדת רשאית להיעדר מעבודתה:
(1) בחודשי ההריון, אם אישר רופא בכתב כי מצבה לרגל ההריון מחייב זאת ובמידה שאישר, היעדרות מכוח פסיקה זו לא תפגע בזכויות התלויות בוותק של העובדת אצל מעבידה…"
מה הפרשנות של בתי הדין לעבודה?
בית הדין קובע כי יש לבחון את משמעות אי הפגיעה בזכויות התלויות בוותק בשל שהייה "בשמירת הריון", ביחס לכל זכות לפי מהותה.
בית הדין קבע שהגנת החוק חלה על עובדת בהריון רק במצב בו נצברו לזכותה אצל אותו מעביד, או באותו מקום עבודה, ששה חודשים של עבודה מלאה –בפועל
ככל שהעובדת לא השלימה שישה חודשי עבודה בפועל אין תחולה לחוק.
לכן האיסור על פיטורי עובדת בהריון ללא אישור, לעובדת שלא עבדה חצי שנה- אינו תקף.
פירוש זה לכוונת המחוקק מתיישב גם עם האמור בסעיף 7 א' לחוק,
אשר עוסק בהפרשות לקופת הגמל בחופשת לידה ובשמירת הריון.
לעניין זה נקבע בחוק
על המעביד להמשיך להפריש כספים לקופת גמל של העובדת בתקופת שמירת ההריון,
כאילו הוסיפה העובדת לעבוד בתקופה האמורה,
זאת רק אם העובדת עבדה אצלו 6 חודשים לפחות לפני תחילת ההריון.
הנמצאת במצב המיוחד של שמירת הריון, ניתנות בכפוף לעמידה בתנאי של עבודה בפועל.
בית הדין חוזר על פסיקות קודמות וקובע, כי תקופת שמירת ההריון נחשבת לעניין תשלומים המשתלמים למשך תקופת העבודה, אך לא מקום בו נדרשת עבודה בפועל.
היעדרות בשל שמירת הריון לא תפגע בזכויות הסוציאליות הניתנות בהתחשב בוותק בעבודה,
אולם, אין לפרש זאת באופן שתקופת שמירת ההריון תובא במניין תקופת עבודה בפועל,
כמתבקש בסעיף 9 לחוק, או במקום אחד המתייחס לעבודה.